החלטה בתיק ת"א 24508-06-12

1.         התובעת שותפות עורכי דין (להלן: השותפות) אשר העניקה שירותים משפטיים לנתבעת 1 (להלן: החברה). השותפות הגישה תובענה זו לתשלום חוב שכר טרחה בסך 78,074 ש"ח נגד החברה (הנתבעת 1, שנגדה ניתן פסק דין על פי צד אחד ובקשתה לביטולו תלויה ועומדת); נגד רואה חשבון שמונה לשמש דירקטור יחיד בחברה (הנתבע 2); נגד מייסד החברה, דירקטור בה ומנהלה הכללי (הנתבע 3, שנגדו ניתן פסק דין על פי צד אחד, ובקשתו לביטולו תלויה ועומדת. להלן: יצחקי) ונגד מי שרכשה מחצית מהון המניות של החברה ושמשה אף היא דירקטור בחברה (הנתבעת 4, להלן: גברת סגלוביץ).

            לפי הנטען בכתב התביעה, השותפות העניקה שירותים משפטיים לחברה מהמועד שבו נוסדה זו, ברם חרף התחייבות מנהליה לא שילמה שכר טרחה לשותפות בעבור שירותים משפטיים שהעניקה בגין התקופה המתחילה בחודש מרס 2010 ועד למועד הגשת התובענה.

2.         לפניי בקשה לסילוק על הסף שהגישה גברת סגלוביץ מחמת היעדר עילה או היעדר יריבות.

טענות השותפות

3.         לפי הנטען בכתב התביעה, נקלעה החברה לקשיים כלכליים ונזקקה למשקיע מן החוץ (באותה עת היו בעלי מניות החברה יצחקי ובתו). ביום 25.3.10, בתום משא ומתן בין יצחקי לבין הגברת סגלוביץ, נכרת חוזה שלפיו רכשה האחרונה מחצית מהון המניות של החברה (להלן: עסקת הרכישה). ממועד הרכישה ועד ליום 15.4.12 שמשה הגברת סגלוביץ דירקטור בחברה, כשבתקופה שבין 2.5.10 לבין 23.10.11 שמשה דירקטור יחיד.

            לטענת השותפות, במועד עסקת הרכישה עמדה חוב החברה לה על סך 125,000 ש"ח  בצירוף מע"מ. מקורו של החוב - שירותים משפטיים שהעניקה השותפות לחברה עד לחודש מרס 2010. לבקשת יצחקי וגברת סגלוביץ, ובין היתר בשל הצהרתם כי השותפות תהא יועצה המשפטי של החברה גם לאחר עסקת הרכישה, נאותה השותפות להעמיד את החוב על סך 60,000 ש"ח  בצירוף מע"מ, ובלבד שהחוב ישולם מיד.   

            חרף זאת, החברה לא סלקה את החוב כמוסכם, ורק לאחר מספר מכתבי דרישה ומשא ומתן חדש הגיעו הצדדים לידי הסכמה ולפיה שילמה החברה את הסך של 60,000 ש"ח  בצירוף מע"מ.

            עוד נאמר, כי החל מחודש מרס 2010 וכלה ביום 6.6.12, שבו התפטרה השותפות מייצוג החברה ויצחקי, עבדה השותפות בעבור החברה 153.75 שעות, שביטוין הכספי מסתכם בסך 84,600 ש"ח  ללא מס ערך מוסף.

            השותפות חייבה את החברה על בסיס שעות עבודה של עורכי הדין השונים העובדים בשותפות או על בסיס סכום קבוע ומוסכם מראש בעבור שירות מסוים. חרף הענקת שירותים כאמור, לא שילמה החברה את חובה.

            יתרת חוב שכר טרחה הנתבע מסתכם בסך 69,045 ש"ח בצירוף מע"מ.

4.         לפי האמור בכתב התביעה, גברת סגלוביץ חבה אישית כלפיה היות שבמועד הרלוונטי שמשה נושאת משרה בכירה בחברה אשר ניהלה עם השותפות משא ומתן בחוסר תום לב, הציגה כלפיה מצגים כוזבים בנוגע למועד פירעון החוב והמשיכה להזמין ממנה שירותים משפטיים בעבור החברה ביודעין כי אין ביכולתה לשלם תמורתם. בעשותה כן הכניסה גברת סגלוביץ ביודעין את החברה להתחייבויות שאין ביכולתה לעמוד בהן (טענות זהות מועלות כלפי יצחקי).

טענות גברת סגלוביץ

5.         בכתב ההגנה כמו גם בבקשה לסילוק על הסף העלתה גברת סגלוביץ טענות מטענות שונות, שעל פיהן יש, לדעתה, לקבוע כי אינה חייבת מאומה, וכי אם קיים חוב הרי שהוא חובם של החברה או של יצחקי.

            לטענתה, אין כתב התביעה מגלה עילת תביעה נגדה ואין יריבות בינה לבין השותפות. לבקשה לא צורף תצהיר. בעקבות טענת השותפות, כי בהיעדר תצהיר יש לדחות את הבקשה על הסף, צורף תצהיר לתשובה לתגובת השותפות.

            בתגובתה העלתה השותפות טענות הנוגעות לסוגיות שאינן נושא המחלוקת בבקשה דנן, ולכן אין צורך לדון בהן.

היעדר עילה או היעדר יריבות

6.         בהתאם לתקנה 100(1) ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) רשאים בית המשפט או הרשם לצוות בכל עת " .. על מחיקת כתב תביעה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, על יסוד אחד הנימוקים האלה: (1) אין הכתב מראה עילת תביעה."

7.         השאלה אם כתב תביעה מגלה עילה נבחנת על סמך האמור בו בלבד ללא הפניה לטענות ההגנה של הנתבע. על בית המשפט (או הרשם) להניח כי כל העובדות המפורטות בכתב התביעה אמת, וכי יעלה בידי התובע להוכיח אותן. אם נהיר ונעלה מכל ספק שגם בהנחות אלו לא יוכל התובע לזכות בסעד המבוקש, וגם תיקון כתב התביעה לא יועיל, תמחק התובענה מחמת חוסר עילה. אם ניתן להציל את ההליך על ידי תיקונו לעולם תהא עדיפה דרך זו על פני הסעד הדרסטי של מחיקתו. אלה מושכלות ראשונים ואין צורך להרחיב בסוגיה.

8.         ייאמר רק (לנוכח טענות השותפות בדבר הצורך בתצהיר) כי מטיבה בקשה למחיקה על הסף מחמת היעדר עילה (או היעדר יריבות) אינה טעונה תצהיר. כאמור, בחינת הבקשה נעשית על סמך האמור בכתב התביעה בלבד, כאשר בית המשפט מניח כי האמור בו אמת, ולכן המחלוקת הטעונה הכרעה משפטית גרידא.